החלטה בתיק בע"ח 26116-11-12

בפני בקשה להורות למשטרה להעביר לידי הסנגור את חומר החקירה בתיק משטרה מספר 3231/06-4 קרית גת ,שנפתח נגד הנאשם והמתלוננת, סנדי סוברה, שהיא העדה העיקרית בתיק זה.

לטענת הסנגור המתלוננת נחקרה בחשד שמסרה הודעה כוזבת כנגד הנאשם ובהמשך חזרה בה ממנה.

מעיון בתיק מצאתי כי בהודעה מיום  29.9.06 ,מסרה כי בראש השנה תקף אותה במכה חזקה בעורף, וכי במועדים אחרים ירק עליה, וכן איים עליה עם סכין , אולם בהודעתה מיום 1.10.06 ביקשה לבטל התלונה כדי לעשות שלום בית, וב- 3.10.06 נחקרה תחת אזהרה והודתה כי מסרה תלונה כוזבת נגד הנאשם . היא הסבירה זאת בכך שהייתה מבולבלת וכועסת על כך שזרק דברים השייכים לה ולילדה , וכשהתקשרה למשטרה נאמר לה כי אם לא תתלונן לא יעשו כלום. לדבריה, הייתה לחוצה ורצתה לקבל את המפתח לבית כדי להיות עם הילדה , ולכן ניגשה לתחנה והתלוננה נגדו כשהיא כועסת ועצבנית , וסיפרה דברים שלא היו.

תיק החקירה כנגד הנאשם נסגר מחוסר ראיות וכנגדה נסגר ב-15.9.08 מחוסר ענין לציבור.

הסנגור טוען כי החומר חיוני להגנה כדי שיוכל להעלות טענותיו  כנגד מהימנות המתלוננת , בעוד התביעה לא הגיבה  על הבקשה ,וכפי הנראה מתנגדת לה.

זכות העיון העומדת לנאשם בכל הנוגע לחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ] התשמ"ב-1982הקובע:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו"

זכותו זו של נאשם נגזרת מן הזכות למשפט הוגן ואין חולק כי עיון במלוא חומר החקירה הנוגע למשפט מהווה תנאי בלעדיו אין ליכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו כדבעי (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (להלן : "עניין זאבי") (תק על 2005(3) 3453, פיסקה 12 (2005); בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (תק על 2006(3) 3730, פיסקה ט' (2006).

מה נחשב, אפוא, כ"חומר חקירה"?

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי חובת מסירת החומר לעיון הנאשם או סניגורו חלה על חומר שהינו רלוונטי לאישום. נוכח תכליתה של הזכות לעיון פירשה הפסיקה מבחן זה באופן המותיר "שוליים רחבים גם למקרים שבהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית" (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים (פ"ד נז(4) 625, 633 (2003) על כן, נפסק כי בגדר "חומר חקירה" יכללו גם ראיות " השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פ"ד לט(4) 124) וכי הגדרתו "משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרשת בפני בית המשפט" (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (תק על 2005(2) 1413).

יחד עם זאת, נפסק כי הקביעה מהו "חומר חקירה" ראוי לה שתהא מודרכת על ידי כללי השכל הישר במטרה לאפשר לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני המיוחס לו וכי אין להפליג למרחקים ולכלול במסגרת זו באופן גורף כל ראיה שהרלוונטיות שלה למשפט היא "רחוקה ושולית" (עניין אל הוזייל, 129).

סייג זה חשוב במיוחד נוכח העובדה שזכות העיון עלולה לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים או באינטרסים ציבוריים חיוניים. על כן, ככל שהזיקה בין השאלות העשויות להיות שנויות במחלוקת במשפט ובין החומר שגילויו מתבקש- רחוקה יותר, יש ליתן משקל רב יותר לאינטרסים העלולים להיפגע עקב חשיפתו (ראו: עניין זאבי, פיסקה 13; עניין התובע הצבאי הראשי, 636-635; עניין בן יעיש, פיסקה 7).

בבש"פ 4481/00 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ד 245 (5)  נקבע, בין היתר, כי הגבלת העיון בגיליונות הרישום הפלילי של עדים לעבירות מסוימות שבוצעו ועוד כיוצא באלה הגבלות, פוגעות בזכויותיו של בעל הדין.

כמו כן , נקבע כי עבר פלילי של עד עשוי להשפיע על ממצאי מהימנות הנקבעים לגביו, וההחלטה כיצד לעשות שימוש במידע בדבר עבר פלילי חייבת להיות בידי בעל הדין.

בבש"פ 3099/08 אברהמי נגד מ'י שאוזכר על ידי הסנגור בימש"ע אישר העברת תלונות מתלונן מתיקים אחרים.

בעניין זאביהנ"ל (בש"פ 2043/05  2130/05 מדינת ישראל נגד זאבי ואחרים (פורסם גם בנבו) כבוד השופטת פרוקצ'יה התייחסה לכך שיש לסווג חומר החקירה  ל-3 קבוצות:

א.         חומר שאין לו קשר כלשהו לחשדות נשוא האישום ולכן אין לגביו זכות עיון כלשהי;

ב.         חומר שיש לו נגיעה לאישום אך אין לו רלבנטיות במובן הדווקני ולגביו יש לנאשם זכות לעיין ברשימה בה פורט החומר;

ג.          חומר חקירה שהוא ה"גרעין הקשה" של התשתית הראייתית ורלבנטי לכן להגנתו של הנאשם ולגביו יש זכות עיון בחומר החקירה עצמו.